נעים להכיר, מיה יהלום
נשואה לערן, אמא לשתי בנות, עם כלבה רגישה מאוד וחתול שעושה טובה כשהוא בא לבקר.
ביום-יום אני מלמדת בינה מלאכותית מעשית, לבעלי עסקים ולארגונים.
את הספרים כתבתי לפני שהיה ChatGPT.
מאיפה הגיע הרעיון
הבת הגדולה שלי, עומר, הייתה בת שנתיים וחצי. היא חזרה מחוג אנגלית מלאה בצבעים על כל הגוף, ולא ידעה להגיד אף צבע באנגלית.
בארוחת הערב שאלתי אותה: "זוכרת את הדג הכחול באקווריום? את יודעת מה הוא אומר? בלו, בלו, בלו." היא צחקה, וחזרה אחריי.
מאז, בכל ארוחה ובכל נסיעה באוטו, הסיפור המשיך. "תראי, למעלה במדרגות עומד מר רד, לבוש אדום. בואי נצעק לו שירד." וצעקנו יחד: "רד רד, רד רד!"
פחדתי לשכוח את הסיפורים, אז כתבתי אותם. בטלפון, ביד אחת. ביד השנייה הנקתי את הקטנה.
הדפסתי 10 עותקים, בלי שום כוונה למכור. התגובות של ההורים שכנעו אותי לחפש הוצאה לאור.
למה לסגלית יש משקפיים
המשקפיים לא חשובים לסיפור בכלל.
באמצע האיורים גילינו שעומר צריכה משקפיים. היא כבר הייתה בת שלוש וחצי, וזה נפל עלינו כרעם ביום בהיר.
התקשרתי לטוהר שרמן פרידמן, המאיירת, שאיירה את סגלית לפי תמונה של עומר, וביקשתי ממנה להוסיף משקפיים בכל העמודים שכבר איירה.
בספרי ילדים כמעט אין גיבורים עם משקפיים. גבוה, נמוך, בהיר, כהה, אפילו מנומש. משקפיים כמעט לא.
עכשיו יש.
מאיפה הגיעו הטבלה והמדבקות
כשהדפסתי 10 עותקים, רציתי לדעת תוך כמה הקראות ילדים לומדים מילה באנגלית.
לטבלה הראשונה היו עשר עמודות. כשהטבלאות חזרו, ראיתי שתוך חמש הקראות לכל היותר הילדים זכרו את המילה.
אז החלפתי את הווי במדבקה. כי מדבקות זה כיף, והן מכניסות את הילדים לתהליך.
עוד דמויות אמיתיות
בספר המספרים מופיע ארבל. בספר הוא האח הגדול של סגלית, אבל בחיים ארבל היא הבת הקטנה שלי.
והכלבה לייקה היא הכלבה שלנו. גם היא אוירה לפי תמונה ששלחתי.
